מה צריך לעשות כדי להציל את "רשימות"

רשימות נמצא על סף סגירה בטרם עת. במכתב פתוח שפרסמו שלושת מייסדי ומנהלי האתר, אורי ברוכין ירדן לוינסקי ואילן גליני מפורטות הסיבות שמאיימות על המשך קיומו של האתר. הראשונה היא הקושי להמשיך ולממן את פעילות האתר. השנייה היא חוסר היכולת למצוא מי שימשיך במלאכת הפיתוח של האתר, השלישית היא התעייפותם של שלושת המייסדים.

זה עניין מדכא נורא, כשקהילה עומדת מול איום של סגירה, ולא בגלל התפוררות פנימית או חוסר עניין של החברים בה. אני מקווה מאוד שהמייסדים, בשיתוף קהילת הכותבים והקוראים באתר, יצליחו למצוא את הנוסחה שתאפשר לאתר לחיות ולגדול הלאה. ואולי אני לגמרי כותב כאן את הטקסט הלא נכון בזמן הלא נכון, אבל מה שלי עובר בראש מהרגע שקראתי את המכתב הזה, זה שהכתובת היתה על הקיר, שרשימות משלם את המחיר על הדרך בה נוהל, ושכל פתרון עתידי יהיה חייב לקחת בחשבון את הטעויות שבדרך הזו, כדי לא לחזור עליהן.

כשאני מדבר על טעויות, אני מתכוון לכך שארבע שנים לאחר שהוקם, רשימות ממשיך להיסמך לחלוטין על שלושת מייסדיו. למרות שבקהילה חברים עשרות רבות של אנשים רציניים, אנשי טכנולוגיה ותרבות וכספים, מנהליו של האתר לא השכילו להעביר אליהם, בהדרגה ובתבונה, את המושכות לניהול האתר. בניגוד לקהילות אחרות, החל מאתרי הפורומים הממנים מנהלים זוטרים מתוך הקהילה, דרך אתרי הבלוגים שהקהילה התומכת בהם משתתפת בניהול (כמו אותו בית משפט לתביעות בלוגים שהוקם בישראבלוג), ועד לשיטות ניהול השיתופי בוויקיפדיה, ברשימות לא פעפעו סמכות ואחריות הניהול אל הקהילה. אפילו עניינים טכניים כמעט, כמו ליווי חברים חדשים בימיהם הראשונים באתר, לא הועברו אל חברי הקהילה. התוצאה היא שאנשי טכנולוגיה מתוך האתר לא פיתחו אותו, שאנשי העסקים לא חיפשו פתרונות כלכליים, ושהשלושה התעייפו מלעשות הכל בעצמם.

ה"הכל אנחנו" של המייסדים בא לידי ביטוי קיצוני במכתב הפתוח המודיע על האיום על קיום האתר. כמו מי ששומר מצוקות בבטן ואז מתפרץ בזעקות, גם המכתב הזה לא מביא אל השולחן איזו בעיה שיש למצוא לה פתרון, אלא משבר עם דדליין קיומי ודחוף, והמילים "נאלץ לסגור את האתר" ו"שלכם בדאגה" מסיימות אותו. הרי השלושה מודים במכתב שהחורבן המתקרב נצפה על ידיהם כבר לפני זמן מה. למה לא הביאו השלושה את הבעיה אל חברי הקהילה? למה לא לכנס את כולם באיזה פיקניק בירקון או סתם ברשימת תפוצה, ולראות אם יש בקהילה מי שירימו את הכפפה ויתחילו לעמוס על כתפיהם חלק מהמעמסה? לי ברור במיליון אחוז שמהלך כזה היה מייצר הנהגה מתוך הכותבים עצמם, הפתרון היה נמצא בתוך זמן קצר, והדרמה הנוכחית היתה נמנעת.

כדי שרשימות ישרוד דרוש יותר ממציאת איזה גביר שיממן את המשך הפעילות שלו. אם שלושת המייסדים התעייפו, והם רוצים לקחת חלק פעיל פחות בניהול האתר, הם יצטרכו להעביר לקהילה שהם בנו (ובחרו) את הכוח להמשיך הלאה. לא רק "לנקוט בשקיפות" כמאמרם, אלא לשתף באמת את חברי הקהילה (ואגב, מדובר בחברי קהילה ולא ב"בעלי אתרים אישיים המתארחים באתר רשימות", כפי שקורא להם האתר עצמו). האנשים שכותבים ברשימות מרשימים וחכמים מספיק בשביל להבטיח את קיומו ולקבוע את דרכו מעתה ואילך.

המייסדים כותבים: "החלטנו […] להציג את התמונה במלואה […], מתוך תקווה שמתוך תבונת ההמונים והעניין האישי והציבורי יצמחו מודל חדש ו/או שותף שלא הצלחנו לחשוב עליהם". אז הנה מודל – להתחיל להישען באמת על תבונת "ההמונים", להתחיל ולהעביר את האחריות על ניהולו לקהילה. אין לי ספק בכלל שתחת ניהול הקהילה שלו, האתר ישגשג.